פסק-דין בתיק ת"א 18926-01-11

1.       בפני תביעת המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "המל"ל"), לשיפוי מהנתבעת, בגין גמלת תלויים ששולמה ומשולמת לתלויי המנוח שמעון ששון ז"ל. זאת, בהתאם להסכם היסטורי שהיה בתוקף בין הצדדים בעת הרלוונטית למקרה שבפניי.

2.       המנוח נפטר ביום 19.01.04. הוא נמצא מוטל ליד רכבו, אשר עמד בצד הדרך, שעה שהיה בדרכו לביתו בסיום יום העבודה. צוות מד"א שהגיע למקום ניסה לבצע החייאה למנוח, ללא הצלחה, ומותו נקבע בבית חולים "שערי צדק".

3.       המל"ל הכיר בפטירתו של המנוח, כפגיעת עבודה, על סמך חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו.

4.       לבקשת המל"ל, דנתי תחילה בזכות השיבוב של המל"ל, מעצם היכרותו בזכאות תלויי המנוח לקצבת תלויים ( להלן: "הליך הביניים").

בהליך הביניים, טען המל"ל, כי כמפורט בחוות הדעת לפיה הכיר בפטירה כפגיעת עבודה, עסק המנוח סמוך למותו בהחלפת גלגל רכב, בעת שהיה בדרכו מהעבודה, וכתוצאה מהמאמץ הכרוך בהחלפת הגלגל, נפטר. עוד טען המל"ל כי החלפת גלגל הוכרה בפסיקה כאירוע העונה על הגדרת 'תאונת דרכים' במובן חוק הפיצויים לפגעי תאונות דרכים, ולכן קמה לו זכות שיבוב, הן מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, והן מכוח ההסכם הסכם שנחתם בין הצדדים (הסכם שתחולתו אינה במחלוקת עוד, נוכח פסה"ד ב רע"א 8354/11 המל"ל נ' ארטור חנין ואח' (ניתן ביום 19.04.12)).

תמצית טענת המל"ל הייתה, כי די בכך שהוא משלם גמלת תלויים בגין התאונה, כדי להביא לקבלת התובענה.

הנתבעת טענה מנגד בהליך הביניים, כי על המל"ל להוכיח תחילה כי מות המנוח נגרם כתוצאה מתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, וזאת משום שאין כל ראייה לכך שמותו של המנוח אכן נגרם מהחלפת גלגל.

ביום 23.07.12 קבעתי בהליך הביניים, כי לא ניתן להכריע במחלוקת בטרם שמיעת הראיות בתיק. זאת, מאחר והעובדה כי המל"ל הכיר באירוע כפגיעת עבודה, משמעותה כי אכן אירוע חיצוני גרם למות המנוח (ראה סע' 80, 150 לחוק הביטוח הלאומי). ואולם, אין משמעות ההכרה, כי בהכרח דובר באירוע חיצוני העונה על הגדרת 'תאונת דרכים'. כך, עפ"י הפסיקה, שקבעה כי אין די בכך שהמל"ל משלם את גמלת התלויים, אלא נדרש תנאי מצטבר נוסף, כי יוכח שחברת הביטוח אחראית לפיצוי הנפגע עקב תאונת הדרכים .

5.       בהתאם, נשמעו הראיות בתיק, והצדדים הגישו סיכומים כתובים.

6.       לאור כל האמור, מה שעומד עתה להכרעה, הנו השאלה, האם נפטר המנוח באירוע המהווה 'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 ( להלן: "חוק הפלת"ד"), והאם יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המנוח לבין פטירתו.

7.       לטענת המל"ל, נפטר המנוח תוך כדי "תיקון דרך", בעת שהחליף גלגל ברכבו, בשעת ערב חשוכה, בקטע כביש סואן ולא מואר, עם שוליים צרים במיוחד. לטענת המל"ל, המנוח ביצע את כל הפעולות הכרוכות בהחלפת גלגל, למעט החזרת המגבה ( להלן: "ג'ק") לתא המטען, והוא נמצא שכוב על הקרקע כשזה מונח לרגליו ( ראה מוצג ת/3).

8.       המל"ל הכיר בתביעת התלויים, על סמך חוות דעת רפואית פנימית, של ד"ר בנימין מזוז, ולפיה נקבע כי " ישנו קשר הדוק בין החלפת הנקר, שהושלמה כמעט לחלוטין, ובין מותו של מר ששון שמעון, להערכתי, הסיבה העיקרית לפטירתו הפתאומית היא אוטם חד בשריר הלב, כתוצאה ממאמץ חריג ובלתי שיגרתי מבחינתו, בנוכחות גורמי סיכון בעלי משקל נכבד שהוו את התשתית התחלואתית להתפתחות האירוע הלבבי".

9.       הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מאחר והמל"ל לא הוכיח כי המנוח נפטר בנסיבות המתוארות לעיל. הנתבעת מכחישה את קיומו של קשר סיבתי בין האירוע הנטען של החלפת הגלגל, לבין פטירת המנוח.

10.   לצורך הוכחת התביעה במידה הנדרשת במשפט אזרחי, על המל"ל להוכיח תחילה, כי המנוח נפטר במהלך ו/או מיד לאחר החלפת הגלגל ברכבו, באופן שיהווה 'תיקון דרך' בהתאם לחוק הפלת"ד. בנוסף, עליו להראות כי קיים קשר סיבתי בין החלפת הגלגל לבין פטירת המנוח.

11.   לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיותיהם, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה במלואה.

12.   בנסיבות המקרה שבפניי שוכנעתי, כי המל"ל הרים את הנטל המוטל עליו בהליך אזרחי, והוכיח, כי המנוח אכן נפטר עקב החלפת הגלגל ברכבו, כך שהוא נפטר ב'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק הפלת"ד.

" מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. די לנושא בנטל השכנוע, שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51%, מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי ודאות (ראו: י. קדמי, על הראיות, עמ' 1548)".

ראה: תמ"ש (ת"א) 99860/99 ח.א. נ' ר.י. (פורסם בנבו, ניתן ביום 10.07.06).

13.   כך קבע גם כב' השופט ברק (כתוארו דאז):